1.לברון שכזה לא ראינו אף פעם!

ראיתי מספיק פעמים את לברון ומייקל ג'ורדן לומר בפעם האלף שמייקל ג'ורדן היה השחקן הגדול מכולם, כולל לברון. אני הישראלי היחיד במדיה שראה אותם ברציפות משך שנים על גבי שנים (עד שיבוא מישהו ויגיד 'גם אני הייתי שם', ואני אשאל אותו איך זה שבאיזה 150 משחקים בהם ראיתי את זה או את זה או את שניהם יחד, הוא אף פעם לא ניגש לומר שלום או אף פעם לא העיר על כך, אפילו כשכתבתי בעתון 'חדשות', 'ידיעות', 'ישראל שלנו', 'מעריב', 'הארץ' ובאתר הזה מאז שמייקל היה סופומור באונ' צפון קרולינה).

טוב, WHATEVER.

אז אני אומר בפרוש, וללא כל היסוס או שאלה שמייקל היה שחקן טוב יותר, אבל לברון הוא מין אישיות כזאת ששמו מעפיל על כל מה שמייקל עשה אי-פעם. לברון הוא בראש הכותרות ללא הפסק כבר איזה 20-22 שנים, מאז היה בן 12 או 13 והוא ממשיך להיות הסיפור הראשי בכל צעד ושעל.

לא היה שחקן כמוהו שתיכנן כמו מהנדס אלקטרוני או מהנדס גשרים כל צעד ושעל שהוא עושה. לא היה אף פעם שחקן פיקח כמוהו שהצליח לרקום את צעדו הבא – וכמובן עתידו – בדיוק ובמחשבה מוקדמת שעד עתה הצדיקה את עצמה בכל מקרה כמוהו. אני לא מאמין שישנו שחקן שניכתבו עליו אפילו רבע ממספר המילים שניכתבו על לברון, והסיפור ממשיך, עד שלושת הדברים הבאים שאני בטוח שהוא תיכנן:

1)לשבור את שיא הנקודות של קרים עבדול ג'אבר

2) לקחת אליפות אחת לפחות, ואז 'כמה שיותר יותר טוב', עם הלייקרס

3) לשחק עם – או נגד – בנו ובכך להיות המקרה הראשון של "אב-בן" ב-NBA (בהוקי ובייסבול זה קרה גם קרה).

גופיתו תיתלה יום אחד על תיקרת האולם בקליבלנד, במיאמי, ולצערי גם בסטייפלס סנטר. הוא שיחק בארבע קבוצות – בקליבלנד, מיאמי, שוב קליבלנד (שם הבטיח וקיים לקחת אליפות), ועתה בלייקרס.

בקליבלנד, במיאמי, ובקליבלנד הוא היה שחקן דומיננטי ביותר ששלט בכל: בשחקנים, במאמנים (אפילו פיטר אחד ששמו דוויד בלאט), בהנהלה. כשהוא דיבר – כולם הקשיבו. כשהוא ביקש – הוא קיבל.

לפתע, בעונתו השנייה בלייקרס, אנחנו רואים לברון חדש לחלוטין. כאילו עשה איזו שהיא טרנספורמציה של כמעט כל דבר שהוא לברון. מין מטמורפוזה גופנית, נפישת ורגשית.

ראשית הוא נראה שקט, שליוו, ורגוע. כאילו הוא השיג את מה שרצה ומעתה ואילך הכל הוא בונוס. הוא נראה מפויס עם עצמו והסובבים אותו, ואין לו יותר את המבע המפחיד שהפחיד לא רק את מאמניו (אגב, לי תמיד היה הרושם שאריק ספואלסטרה העריך אותו אבל לא 'פחד' ממנו), אלא גם את חברי קבוצתו, מנהלי קבוצתו, ואפילו שופטים, מראיינים, וכל אחד שנקרה בדרכו.

הוא שינה את משחקו. הוא הפך לאשכרה פוינט גארד. אבל הוא לא חפץ בכדור כל הזמן כמו פעם. הוא גם התחיל את העונה במין עוצמה ומוטיבציה כאילו רצה לברוח מהיריבות במערב כבר בתחילה, ולא לעשות זאת בהדרגה, לאט, צעד אחרי צעד כפי שעשה בעבר. העונה הוא החל ב-100% התלהבות ומהירות כאילו הוא יודע שהוא לא צריך לשמר מאומה לקראת הסוף, כי ישנם מסביבו מספיק כוחות שאפשר להתחיל חזק, להמשיך חזק, ולסיים חזק, או אפילו יותר חזק.

הוא לא נראה כאילו הוא שומר על כוחותיו כי הוא לא נראה ממש עייף אף פעם. אני אפילו רואה הנאה במשחקו שאף פעם לפני כן לא נראתה. הוא תמיד בעבר נראה נילחם, כאילו עליו להזיז סלעים ולחצות נהרות. עתה הוא נראה כאילו משחק הוא בשכונה ביום ששי אחה"צ.

הוא עושה עוד דבר שבעבר הוא כמעט לא עשה: הוא משחק הגנה כאילו זה הדבר המענג ביותר בכדורסל. בעבר הוא לא השקיע הרבה בהגנה כי הוא דאג לכל דבר אחר על הפארקט. עתה הוא נראה כאילו הוא סומך על חבריו, ואז הוא יכול לשחק הגנה 'מישן כיף', וסתם 'להראות לכולם'.

הוא לא מתלונן, לא דורש עזרה עם שחקנים נוספים, לא מדבר אל ההנהלה דרך המדיה, ונראה כאילו הוא POODLE קטן, כלבון של מאמנו פרנק ווגל. לברון נראה כאילו נולד בקבוצה הזאת. כאילו הוא כרוך ודבוק להבעלי הקבוצה, לנשיאה והמנכ"ל שלה, הטריינר, ואפילו נערי הכדורים. הוא נראה מאוחד ומגובש, וקשור לכל דבר שהוא 'לייקרס' כאילו מעולם לא שיחק עבור מישהו אחר.

מדהים ממש כיצד הוא נראה לייקרי יותר טבעי מכל אחד אחר בקבוצה. נראה כאילו הוא הגיע לרמת ההכרה והקבלה שהיו לג'רי ווסט, קרים עבדול ג'אבר, מג'יק, וקובי. אבל להם לקח שנים להגיע להכרה והקבלה הזאת. ללברון זה לקח בס"ע עונה אחת, כשבעונה זו הוא 'לייקר' כמו שהיו מג'יק וקובי אחרי עשר שנים, ואפילו אליפות אחת עוד אין לו איתם.

********

מדהים, נכון?

כן, מדהים. אבל בינתיים הכל הולך יותר חלק מטוסיק של תינוק. בינתיים הכל חלק כמו טפלון. אין פציעות, אין טענות, ולברון משחק כאילו הוא בן 24 ולא 34.

חכו.

חכו כשההפסדים יתחילו לבוא. חכו שברכיו של לברון יתחילו לכאוב. חכו לדברים שלא יילכו כראוי. לברון יהפוך להיות אותה מפלצת שתמיד היה. תוכלו להדפיס את כל הקטע הזה, ואם נייר ההדפסה הוא רך מספיק, תוכלו גם לנדב בו את התחת.

2. סטיב קר: "אנחנו מדסקסים אפשרות של חוזה לסטף קרי ל-10 ימים…"

הווריורס שלחה NEWSLETTER לעתונאים בקשר לסטף קרי ושליחתו לקבוצת ה-"G" שלהם בסנטה קרוז לאימונים וכו':

The Warriors have assigned guard Stephen Curry and forward Alen Smailagić to the team’s G League affiliate in Santa Cruz. Curry, who has been out since suffering a broken left hand on October 30, will practice with the team in Santa Cruz today. pic.twitter.com/rZjOAHb4iW

— Warriors PR (@WarriorsPR) March 2, 2020

סטיב קר נישאל בקשר ליכולתו, ומה יקרה כשיגיע לבריאות מלאה: תשובתו?

תשובתו של קר?

We are thinking hard about a ten day.contract

תשובתה של רחל ניקולס?

Promising kid…maybe he can make it in the league one day… https://twitter.com

הערתו של ברני, שומר בית הסוהר :

Bernie is a prison guard@RandyHauser·15hReplying to @SteveKerr

If he is half as good as his brother Seth he could be a good bench guy.

אבל לגולש כריס היתה את התשובה החמודה ביותר: (יש להקיש על כתובת הטוויטר למעלה)

pic.twitter.com/vdpVhql2aX

— chris (@c_mullin12) March 3, 2020

3. תראו מי מאמן את הספארס הלילה!

4. הנטמג של טריי יאנג על טרבור אריזה והפלייגרנט פאול של אריזה עליו כריבנג' – ממשיכים להכות

הנה מה שקרה כשההאוקס מובילים ב-16 וטריי יאנג עושה את ה-NUTMEG שלו על טרבור אריזה:

עד עתה אף אחד לא בטוח אם טריי יאנג ניסה TO NUTMEG – או סתם לכדרר -וכך לעבור את אריזה בדרך לסל. ה-NUTMEG הוא כמובן להעביר את הכדור בין רגליו של טרבור אריזה, תרגיל שנגד אריזה הוא לא הרעיון הטוב בעולם.

אבל זה ה-SIGNATURE MOVE של יאנג. הוא עושה זאת כבר מכיתה ז' של הג'וניור-היי. הוא טוען שהוא לא עושה זאת כדי להעליב אף אחד; זה, פשוט, אחד מה-MOVES שלו. מה כל כך משפיל שמעבירים לך כדור בין הרגליים? מסי עושה זאת כל הזמן.

אבל כשאתה ווטרן של 16 שנה ב-NBA ובא ילד חצוף בשנתו השנייה ומנסה לעשות לך את התרגיל, אתה לא לוקח זאת בקלות. אז אריזה, אחד הקילרס הידועים בליגה לא לקח זאת בקלות. כשטריי ניסה לעבור אותו מצד כתפו השמאלית הוא הוריד את זרועו, ומרפקו של ה-2.03 מ' ניכנס ישר ללסת של ה-1.85 והעיף אותו כאילו היה נוצה על ראש השבט האינדיאני היטוצ'יצ'יטואוה בהרי האפלשים ששמו נודע ברבים כ-'עורף הראשים המזמר'. שריקה. פאול פלייגרנט.

בפליי הבא טריי יאנג היכה FLOATER ליד אריזה, ולא התבייש TO TAUNT HIM כאילו היה איזה שימון ביום ששי על המגרש בפארק הירקון.

בסיום המשחק השניים נעמדו ליד עיגול החצי, ואריזה אמר ליאנג (לפי ג'ייסון קוויק מ'האתלטיק' שעמד בין השניים): "מוטב שלא תנסה לעשות זאת נגדי שוב פעם. אני יודע שאומרים עליך שאתה אוהב 'FUNNIES'. אז אני לא אוהב 'FUNNIES' ואני מזהיר אותך לא לנסות לעשות זאת נגדי יותר אף פעם. קח זאת כאזהרה".

יאנג לקח את כל המקרה אחרת. אחרי שאריזה נעלם הוא אמר לקוויק: "אני 1.85 מ'. אני חייב להשתמש בכל מה שאני יכול כדי להגיע לסל. עבורי זה פליי שנותן לי אנרגיה, כמו לשחקן של 2.10 מ' הקורע את הסל בדאנק שמרעיד את כל האולם. כל אחד חייב להשתמש בנשק שיש לו. זאת מלחמה של 'דוג איטס דוג'. SURVIVAL. אני חייב לשרוד בליגה הזאת ומה שאחרים מכנים NUTMEG הוא עבורי סם חיים".

זו לא הפעם הראשונה ולא האחרונה שטריי יאנג משתמש בזה. "זה עוזר לי ליצור רווח. אריזה יכול לכנות זאת מה שהוא רוצה, אבל אני לא עושה זאת כ-SHOWBOATING ('הצגה'). זה אחרי הכל לא רק משחק אלא גם בידור. אני אפילו לא חושב על זה. זאת תנועה טבעית עבורי במצבים מיוחדים. זה לא שאני מחליט 'בפעם הבא אני מעביר לאריזה בין הרגליים'. אני עם הקהל. אני אוהב TO FLEX IT. אני אוהד ללכת עם הזרם; TO HAVE FUN ולא רק לסבול!"

לויד פירס מאמנו בא לעזרת טריי: "כל אחד משתמש ביכולות שיש לו. שחקנים כשאקיל אוניל מראים את שריריהם בנסיון לשבירת סלים. אחרי דאנק מהדהד הם מסתכלים על המגן השוכב על הפארקט כמנצח המסתכל על קורבנו. טריי לא יכול לעשות זאת בדאנק אז הוא עושה זאת במה שהוא יכול. ואם למגן זה לא יאה ולא נאה, שלא יפשק את רגליו".

"אבל…",המשיך המאמן פירס. "אריזה הוא ווטרן. הוא הגיב כפי שהיה צריך להגיב!". והוא סיים: "טריי יאנג מנסה לנצח משחקים. אריזה מנסה לנצח משחקים. כל אחד עושה מה שהוא יכול כדי לנצח!".

5. עכשיו בא אחד – קירק גולדסברי – מ-ESPN ומאשים את טריי יאנג בכל בעיות ההאוקס!

הכותרת של מאמרו היום היא:

The problems behind Trae Young's signature plays

הוא מסכים שעתיד ה-NBA הוא בידי בני 21 ו-22 ששמםפ לוקה דונצ'יץ, ציון ויליאמסון, ג'ייסון טאטום, ג'ה מוראנט, וטריי יאנג.

אבל…

במאמר של איזה 1,000 מילים הוא מאשים את טריי יאנג הצעיר בכל הבעיות של ההאוקס מא' עד ת'.

רק לדוגמא קראו קטע זה:

Despite the fact that Young is putting up eye-popping numbers — he ranks third in the NBA in scoring and second in assists — his individual success hasn't been contagious. The Hawks are an atrocious 19-44, ranking 24th in offensive efficiency and 28th in defensive efficiency. If Young and the Hawks expect to be playing meaningful games at this point next season, they'll need to get a lot better on both ends of the floor.

Building a playoff team around Young is both an alluring and confounding architectural challenge. On one hand, you have to surround him with off-ball offensive threats that open the floor. Then you also need a fleet of defensive talent to compensate for his tremendous limitations.

הוא כותב גם על ה-37% של טריי יאנג מה-3, אבל לא מזכיר שרוב זריקותיו מגיעות כשלא נשאר זמן, ממרחקים גדולים, והרוב ללא עזרה או חסימה:.

View this post on Instagram

Trae Young’s average shot distance on 3s this year: 28.4 feet

A post shared by Kirk Goldsberry (@kirkgoldsberry) on Mar 2, 2020 at 9:32am PST

אז אני עובר הלאה.